הודעות בוואטסאפ 054-669-4777
אימייל Naeerahc18.29@gmail.com
מאגרי מידע
מהי פגיעה מינית?
ההגדרה של פגיעה מינית היא רחבה. היא כוללת קשת של מעשים הנעשים באדם ללא הסכמתו החופשית, המלאה והמפורשת.
מהי הסכמה חופשית?
- ניתנת מרצון חופשי – ללא פחד, איומים, לחץ חברתי או מניפולציה.
- מוּדעת – שני הצדדים מבינים בדיוק לְמה הם מסכימים.
- דינמית – ניתן להתחרט ולהפסיק בכל שלב, גם אם הפעולה כבר החלה.
- כשירה – קטין או אדם שנמצא תחת השפעת אלכוהול או סמים, אדם עם מוגבלות נפשית או שכלית – לעיתים קרובות אינם נחשבים כמי שיכולים לתת הסכמה חוקית.
פגיעה מינית עלולה להתבצע על ידי גבר, אשה ואף על ידי קטינים וגם בין בני זוג נשואים. היא לא רק אירוע פיזי או מילולי, אלא אירוע טראומטי שעלולות להיות לו השלכות נפשיות, פיזיות וחברתיות ארוכות טווח על הנפגעת, ללא קשר לחומרת המעשה.
מה נחשב לפגיעה מינית?
1. פגיעה מינית הכוללת מגע
- ניסיון אונס או מעשה סדום – ניסיון חדירה לגוף ללא הסכמה (חדירה באמצעות כל איבר או חפץ לכל איבר שניתן לחדור אליו).
- אונס או מעשה סדום – חדירה לגוף ללא הסכמה.
- בעילה אסורה בהסכמה – בעילת קטינה עד גיל 14 בהסכמתה. בעילת קטינה בגילאי 14 – 16 בהסכמתה, שלא במסגרת יחסי חברות וכשהפרש הגילים עולה על 3 שנים.
- מעשה מגונה הכולל מגע – מגע מיני שאינו כולל חדירה, הנועד לגירוי, סיפוק או ביזוי מיני ללא הסכמה (ליטוף, צביטה, דחיקה לפינה וכו׳).
2. פגיעה מינית ללא מגע (כולל מרחב דיגיטלי)
- סחיטה – תחת איומים לביצוע מעשה בעל אופי מיני.
- מעשה מגונה שאינו כולל מגע – מעשה הנועד לגירוי, סיפוק או ביזוי מיני, ללא הסכמה וללא מגע ישיר (חשיפה של איברי מין, מציצנוּת – צפייה באדם המבצע פעולה אינטימית ללא ידיעתו).
- פרסום או הפצה של תצלום, סרט או
הקלטה – של אדם המתמקד במיניותו, ללא הסכמה. - התייחסות מבזה או משפילה כלפי מינו או מיניותו של אדם או לפגמים בגופו.
- התייחסות חוזרת המתמקדת במינו או
במיניותו של אדם, או הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, לאחר שהאדם הראה שאינו מעוניין בהן. לרבות בדיחות בעלות אופי מיני מרומז, הצגה של תמונות או חומרים בעלי אופי מיני; אמירות, מבטים או תנועות בעלי אופי מיני. - ביחסי סמכות, מרות ותלות אין דרישה
להראות אי הסכמה – יחסים מסוג זה כוללים פערי כוחות מחמת גיל, העסקה, יחסי מטפל-מטופל, מורה-תלמיד, מדריך-חניך, מנהיג-חבר קהילה.
3. עבירות זנות
- סחר לעיסוק בזנות, סרסרות למעשי זנות, הבאה לידי מעשה זנות חד פעמי או עיסוק מתמשך בזנות.
- פרסום שירותי זנות.
- השכרת מקום המשמש לזנות, הימצאות במקום המשמש לזנות.
- צריכת שירותי זנות.
פָּראפיליָה
נטייה מינית לא נורמטיבית, שבאה לידי ביטוי בצורות שונות: פֵּדופיליה (משיכה מינית ראשונית או בלעדית של אדם בוגר לילדים); הֵבּאפיליה ואֵפֵבּוֹפיליה (משיכה מינית ראשונית או בלעדית של אדם בוגר לבני נוער); מציצנוּת (דחף לצפות באדם עירום ללא ידיעתו או הסכמתו); אקסהיביציוניזם (התערטלות בציבור); פְרוֹטָאוּריזם (סיפוק מיני כתוצאה מנגיעה או התחככות במישהו שלא מסכים לכך, לרוב במקומות ציבוריים צפופים); פֵטישיזם (סיפוק מיני באמצעות חפצים); טרנסווסטיזם; סאדיזם, מזוכיזם ועוד.
טיפול יעיל שעוזר לשלוט בדחפים ולנהל אורח חיים בטוח משלב תרופות עם כלים קוגניטיביים-התנהגותיים, תיקון עיוותים קוגניטיביים, זיהוי טריגרים ומצבי סיכון, שליטה בדחפים וניהול אורח חיים בטוח, ואימון בגילוי אמפתיה כלפי הקורבן.
איך מתמודדים עם נטייה כזאת אצל אדם מאמין? מה אמורה הנהגת הארגון לעשות במקרה כזה? מידע נוסף בנושא תוכלו למצוא בערכת מגדלור.
המצב בציבור הישראלי
הנתונים שלהלן משקפים את המצב בחברה הכללית ולא בגוף המשיח. אבל מניסיוננו, ולצערנו, תמונת המצב בגוף המשיח דומה.
את אחד ההסברים האפשריים לכך מצאנו בדבריו של עבריין מין שהורשע (בארה"ב) והודה ברגע של כנות: "התייחסתי אל חברי הקהילה כאל שוטים… בגלל האמונה שלהם בישוע הם מאמינים לאנשים… הם רוצים להאמין שכל אדם הוא טוב". זה אומנם קרה בארה"ב, אבל כאמור, המצב בארץ אינו שונה.
הנתונים שלהלן נכונים לשנת 2020 ולקוחים ממאגרי מידע של מרכזי הסיוע לתקיפות והטרדות מיניות:
בכל שנה מותקפות ומוטרדות מינית כ-84,000 נשים. מדובר בממוצע של 230 תקיפות מיניות מדי יום.
אחת מכל שלוש נשים תיפָּגע במהלך חייה במישור המיני, ואחת מכל חמש נשים תיאנס או תעבור ניסיון לאונס.
85% מהנשים שכלואות בכלא הנשים היחיד בארץ, "נווה תרצה", עברו התעללות מינית.
אחת מכל חמש ילדות תיפָּגע מינית בילדותה. עד גיל 16, למעלה מ-18% מהנערות יותקפו מינית. אצל מחצית מאלה שנפגעו בילדותן מדובר בפגיעה מתמשכת. ילדה אחת מכל שבע תיפָּגע במסגרת המשפחה (גילוי עריות), ומעל 85% מכלל התקיפות המיניות נעשות על ידי אדם שמוּכּר לקורבן (קרובי משפחה, חברים, מעסיקים, עמיתים, בעלי מרוּת).
עד גיל 12, שיעור הבנים שנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות. אבל גם בגילים מאוחרים יותר הפער אינו גדול.
כ-20% מהתלונות על עבירות מין שמגיעות למשטרה עוסקות בפגיעה מינית בבנים, נערים וגברים. יחד עם זאת, יש לציין שרק 10% מהפגיעות המיניות מדוּוחות לרשויות.
המצב בעולם הנוצרי במערב
גוף המשיח בארץ אינו מוכר על ידי הרשויות כמוסד רשמי, ולכן לא חלה עליו חובה לאסוף נתונים סטטיסטיים ולדווח עליהם.
כשמוסיפים לכך את העובדה שמדובר בגוף קטן יחסית, שבו כמעט כולם מכירים את כולם, מתבטלת האפשרות לאסוף מידע מקומי. לכן לא נותר לנו אלא לפנות לעולם הנוצרי במערב, ולבחון את הנתונים שנאספים שם. גם אם אינם מספקים תמונה מדויקת לגבי המצב בארץ, יש בהם כדי להבהיר את חומרת המצב בקרב המאמינים.
מחקר שבדק את היקף ההטרדה המינית בקרב ילדים, מלמד שלאורך כל שנות חייו הפדופיל יפגע ב-12 ילדים בממוצע ויבצע כ-71 מעשים פוגעניים.
561 עברייני מין אמריקנים ביצעו כ-291,000 עבירות מיניות בכ-195,000 נפגעים. ברוב המקרים, רק כ-3% מעברייני המין האלה נתפסים.
והנה נתון מטלטל נוסף שעולה ממחקר אחר שנעשה בקרב עברייני מין. כל אחד מהם הודה שפגע ב-10 אנשים לפחות; יש ביניהם כאלה שפגעו בכ-1,250 איש לפני שנעצרו! המחקר גילה עוד נתון מצער: מסתבר שבשלב מסוים מישהו דיווח לרשויות על כל אחד מאותם עבריינים שרואיינו, אבל התלונות הראשוניות לא טופלו.
מחקר שבדק את תמונת המצב בקהילות אמריקניות בין השנים 1982- 2014, מעלה שהרוב המוחלט של עברייני המין (98.8%) הם גברים.
טווח הגילים שלהם בזמן הפגיעה המינית נע בין 18 – 88 שנה. רובם (80.1% מתוכם) שימשו בתפקיד רשמי כזה או אחר בקהילה שלהם, ובמיוחד כרועי קהילות. השאר שירתו בתפקידים שונים על בסיס התנדבותי.
כשבודקים את המצב בקרב עברייניות מין, מגלים ש-75% מהן עבדו עם בני נוער בקהילה ו-25% היו נשואות לרועים.
נכון לשנת 2008, בקהילה ממוצעת בארה"ב (המונה כ-400 חברים, כש-60% הן נשים) – שבע נשים בממוצע הוטרדו מינית מדי שנה ברמה כזו או אחרת על ידי אחד המנהיגים.
בשנת 2011 דיווחו כ-51% מרועי הקהילה שפורנוגרפיה מהווה עבורם פיתוי. למעלה מ-30% הודו שהם מכורים לפורנוגרפיה. 20% מסך כל הפניות למחלקת הסיוע לרועי קהילות בארגון Focus on the Family עסקו בהתנהגות מינית לא ראויה או בהתמכרות לפורנוגרפיה.
10% – 14% מרועי הקהילות הודו שהם קיימו מגע מיני עם מישהו מלבד בנות זוגם, בעודם משמשים בתפקיד.
סקר שנערך בשנת 2011 בקרב 6,000 מתודיסטים, מלמד שכ-50% מהנשים בקהילות וכ-33% מהגברים היו עדים להטרדה מינית (או נפגעו בעצמם) על ידי חברים אחרים בקהילה, החל בהערות פוגעניות מצד מנהיגים וכלה במציצנוּת ופגיעה גופנית.
מחקר שנערך בקרב נפגעות
הנתונים שלהלן לקוחים ממחקר שנערך בארה״ב בשנת 2015, ובדק 280 נפגעות תקיפה מינית:
65% מהנפגעות היו נשואות בזמן הפגיעה. 88% מהעבריינים היו נשואים, אבל רק 4% מתוכם הועמדו לדין. ולמרות שאין בידינו נתונים לגבי המצב בארץ, אפשר להסיק ממספרם המגוחך של עברייני מין שמושלכים לכלא, שגוף המשיח לא יכול להישען בעניין הזה אך ורק על הטיפול שמציעות הרשויות. נקראנו לשמש מקור של אור בעולם הזה, ולכן עלינו לנקוט יתר אחריות בתחום האפל של פגיעות מיניות.
מאותו מחקר משנת 2015 עולה ש-80% מהנפגעות ציינו שהטיפול של הנהגת הקהילה בתלונה השפיע לרעה על מערכת היחסים שלהן עם אלוהים. רק 7% דיווחו שלקהילה היתה מדיניות ראויה בנושא, ושהן קיבלו את התמיכה הדרושה. רק 15% סיפרו שהקהילה שלהן בדקה את התלונה.
השלכות בחיי הנפגעות
פגיעה מינית מטלטלת את נפשה של הנפגעת ופוגמת עמוקות באיכות חייה. ההשלכות באות לידי ביטוי במגוון רחב של תסמינים, שמשתנים מנפגעת לנפגעת. חלקן מבטאות באופן גלוי את המצוקה שלהן (למשל, בהתנהגות מינית חסרת עכבות, פגיעה עצמית או שינויים קיצוניים בהופעה החיצונית). נפגעות אחרות בוחרות דווקא להסתיר את המצוקה. כלפי חוץ הן מתפקדות היטב, כשבעצם מדובר בניסיון נואש לשדר שהכול כשורה כדי שהסביבה לא תבחין בכאב שלהן. מתחת לפני השטח, כמעט כל הנפגעות סובלות במידה כזו או אחרת מהפרעות אכילה ושינה, עייפות כרונית, קשיי נשימה, מתח שרירים מוגבר, רעד לא רצוני ובעיות בתפקוד המיני.
לכן יש חשיבות עליונה למענה נכון ומהיר. התייחסות ראויה וטיפול בסמוך ככל האפשר לפגיעה, עשויים לחסוך מהנפגעת פגיעה נוספת (טראומה משנית), שנגרמת על ידי אטימות או השתקה. ככל שמקדימים לטפל בפגיעה הראשונית, כך עולה הסיכוי להפחית משמעותית את עוצמת התסמינים, ולמנוע מהם להפוך להַלֶמֶת – הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
הַלֶמֶת מכניסה את הנפגעת למצב של דריכוּת וערנוּת מתמדת, מתוך ציפייה לסכנה הבאה ולכך שהטראומה תחזור על עצמה. כל גירוי שמזכיר את התקיפה או את הפוגע עלול לעורר מצוקה נפשית קשה, ולהחזיר את הזיכרון בעוצמה, כאילו הפגיעה מתרחשת שוב באותו רגע.
כדי להימנע מכאב חוזר ונשנה, רוב הנפגעות משקיעות מאמצים אדירים בניסיון להימנע מכל מה שעלול להזכיר את התקיפה. בהדרגה הן מצמצמות את מרחב המחיה שלהן, עוסקות רק בהכרחי ונמנעות ממעורבות חברתית ומקשרים עם הזולת. לשגרת חיים מצומצמת מעין זו יש השלכות ברורות וכואבות על חיי המשפחה, הזוגיות, היכולת ללמוד ולעבוד ועל התפקוד ההורי.
במקרים קשים יותר, חוויית הפגיעה מלוּוה בתקופות של ניתוק רגשי (דיסוציאציה), תחושה קבועה של חוסר אונים, בושה, אשמה, טומאה, עיסוק אובססיבי בפוגע (מחשבות על נקמה למשל), ואפילו יאוש עמוק ואובדן אמונה.
לסיכום, פגיעה מינית היא רעידת אדמה שמזעזעת את כל תחומי החיים של הנפגעת. התסמינים עלולים להיות גלויים או סמויים מן העין, אבל הסבל הוא אמיתי ועמוק. תגובה נכונה, הכלה וטיפול בזמן אמת הם חיוניים. הם לא רק מונעים טראומה משנית, אלא מהווים גורם מכריע ביכולתה של הנפגעת לעבד את הפגיעה ולהשתקם.
פגיעה מינית בילדים ובני נוער
הסטטיסטיקה מצביעה על נתון כואב. ברוב המכריע של המקרים (כ-90%), הפגיעה מתבצעת על ידי אדם שהילדים מכירים, לא על ידי אדם זר. ילדים צעירים מתקשים, באופן טבעי, לדווח על פגיעה. חלקם אפילו לא מסוגלים להגדיר אותה כך. יש ילדים שמאמינים שכך הדברים מתנהלים בכל הבתים, שזוהי דרכם של מבוגרים להביע אהבה. חלקם חוֹוים את המגע המיני כמשהו נעים, מה שיוצר אצל הילד (וגם אצל בגירים) בלבול רגשי ונפשי עצום.
על פי חוק חובת הדיווח, כל אדם שעוסק בחינוך או בטיפול מחויב לדווח באופן מיידי למשטרה או לפקיד סעד על כל חשד סביר לפגיעה בקטין. חובה זו חלה באותה מידה גם על הקהילות והארגונים שלנו – כל מי שמשרת או עובד במסגרות האלה עם ילדים ונוער, מחויב על פי חוק לדווח לרשויות על כל חשד כזה!
סימני אזהרה שעשויים להעיד על פגיעה
הזיהוי הראשוני הוא חשוב ביותר. הנה רשימה (חלקית) של סימנים שדורשים תשומת לב מיוחדת אצל ילדים ובני נוער:
שינויים פתאומיים ומתמשכים בהתנהגות, ביכולת הלימודית ובקשרים החברתיים. במקרים של התעללות מתמשכת, ילדים עלולים להפגין תפקוד יתר בניסיון להסתיר את הכאב. ראוי לשים לכך לב, אבל יש לבחון גם מצבים של הסתגרות ובידוד חברתי –
האם הם נמנעים מאירוח וביקור אצל חברים? האם הם מתבודדים או שיש להם מערכות תמיכה חיצוניות?
סערות רגשיות – התקפי חרדה בלתי מוסברים, הסתגרות, נטייה לדיכאון, דימוי עצמי נמוך, תלות חריגה במבוגרים או ניסיונות מוגזמים לשלוט בסביבה. במצבים קיצוניים עלולות לצוץ מחשבות אובדניות או נטייה לפגיעה עצמית.
הימנעות מחוויות ושינויים בהופעה – רתיעה מהתנסויות חדשות, קשיי קשב וריכוז פתאומיים, חולמנות, התקפי זעם, הימנעות ממגע פיזי או מפעילות ספורטיבית, רתיעה מלבוש שחושף חלקי גוף, או שינויים חדים ובלתי מוסברים בסגנון הלבוש וההופעה החיצונית.
התנהגות מינית חריגה – ידע מיני מפותח ביחס לגיל או דפוסי התנהגות מינית שלא תואמים את שלב ההתפתחות.
תסמינים גופניים – הפרעות אכילה, קשיי שינה, כאבי ראש או בטן תכופים, הרטבת לילה, דלקות חוזרות בדרכי השתן או בפי הטבעת, סימני חבלה לא מוסברים. תסמינים מעין אלה דורשים בירור רפואי וטיפול מיידי.
חשוב: היעדר סימנים כאלה לא שולל פגיעה מינית. אם הובאו לידיעתכם תלונה או חשד לפגיעה, יש להתייחס אליהם בכובד ראש ולבחון את הדברים לעומק, גם אם אינכם רואים סימני אזהרה גלויים.
השפעות על הסביבה והקהילה
לפגיעה מינית יש השלכות רחבות. טיפול לקוי מצד הארגון או הקהילה יגבה מחיר כבד לא רק מהנפגעת, אלא גם מבני משפחתה וממעגל החברים שלה. הם יזדהו עם הטראומה שלה ויתמלאו תסכול כשייתקלו באובדן שליטה ובחוסר צדק.
גם הקהילה עצמה תיפגע מטיפול לקוי או מטיוח של העובדות. חברי הקהילה עלולים להתאכזב מההנהגה, ולראות בה גוף מושחת או צבוע. משבר האמון יוביל לפילוג ולהיווצרות מחנות מנוגדים – אלה שיאמינו לנפגעת נגד אלה שיגוננו על הפוגע. למרבה הצער, קהילות רבות בוחרות להשתיק את הסיפור או לצדד בפוגע, אולי כי על פניו נראה שפתרון כזה כרוך בפחות מאמץ. עמידה לצד הנפגעת דורשת לקיחת אחריות והשקעת משאבים רגשיים וארגוניים, ולא כל קהילה או ארגון מוכנים או מסוגלים להירתם למשימה.
אלא שבטווח הארוך יש להתנהלות כזו השלכות רוחניות הרסניות. טיפול לקוי עלול ליצור שבר רוחני עמוק בקרב חברי הקהילה או העובדים, ואפילו לגרום לחלקם להפנות עורף לאמונה עצמה. כשהקהילה מפנה עורף לנפגעת אחת, היא משדרת מסר ברור ומרתיע לנפגעות אחרות, והסיכוי שהן יעזו לבקש עזרה שואף לאפס.
לעומת זאת, קהילה שבוחרת לטפל בפגיעות מיניות באומץ, ברגישות ובאופן מקצועי, הופכת למרחב בטוח ומוגן. התנהלות כזו מעודדת נפגעות אחרות לפנות לעזרה, ומעבירה מסר ברור: יש כאן בית חם, יש מי שרואה אתכם, ובעת צרה – תקבלו את ההגנה והטיפול שתזדקקו להם.
